קלפים זה לא מה שאתם חושבים... 

קלפים - זה רעיון.
החלק שאנחנו מאד מפתחים בחינוך הוא הצד השמאלי של המח. זה הצד התקשורתי, המילולי, ההגיוני, הקוגניטיבי, המבין, המנתח, הזוכר.
החלק של החוויות, המצוקות, הרגשות שנאגרים בתוכינו ללא מוצא, נמצא בדר"כ בצד הימיני של המח, הצד הפחות נחקר.
האתגר באימון היא איך יוצרים קשר בין הצד השמאלי לצד הימיני של המח. איך מגיעים למקומות הפחות נגישים. כל חוויה שאנחנו יכולים לדבר עליה היא חוויה שאנחנו יכולים לגדול ממנה, ולהשתחרר. מה שאנחנו לא יודעים, לעיתים מעכב אותנו.
הקלפים המטפוריים אין להם משמעות מסויימת, אלא פתוחים לכל מיני פרשנויות. הם נקראים גם קלפים השלכתיים. הם משמשים כמו חכה ששולחים לתוך התהום, ושולפים את החוויה מתוך המעמקים, מקשרים אותה למילה ומאפשרים לה ביטוי, עיבוד והפיכתה ממקום שהוא מעכב למקום של עוצמה, כח ואנרגיה.
תורת הנסתר שהופך לנגלה באמצעות הקלפים.
סוף סוף העולם מבין שיש לפתח את כל האישיות ולא רק את החלק הקוגניטיבי...
החינוך היום קוגניטיבי - אומנות לא נחשב, רגשי לא מקדם. בצורה כזו יוצרים אישיות נכה. רק מחצית אחת נמצאת בחזית. וזו טעות גדולה.
ההשגים ניזונים מהיצירתיות שהיא משהו שלא ניתן להגדיר במילים, אלא באנרגיה.
אז קלפים - מקלפים... ועוזרים לנו ל"רמות" את שומרי הסף שלנו, ולהאיר את החורים השחורים...
מאחר שבעל הקלף הואע בעל הידע, כל שנותר הוא - להרים קלף ולהתחבר למה שעולה לנו.
כי קלפים לא נותנים תשובות, אלא מעוררים שאלות.